בית המרחץ כמוסד תרבותי מקדם בריאות ממדרגה ראשונה
בעצירתנו
האחרונה בדרכנו המפותלת לגלות את סודות אריכות הימים בבריאות מצוינת, עסקנו בקשר
שבין ההרפייה השרירית לבין יצירתיות, התחדשות והגדלת הבריאות האישית והקהילתית
כאחד. הדגשנו את חשיבות ההרפייה השרירית לא רק בהקשר האישי אלא בעיקר בהקשר
החברתי-קהילתי. בכתבה היום נעסוק במוסד תרבותי-בריאותי ממדרגה ראשונה, שהיה קיים
ועודנו, בכל רחבי העולם בתרבויות רבות (מלבד בתרבות הנוצרית, עקב היחס של הנצרות
לעירום ולהנאות הגוף הפיזי) והוא מוסד בית המרחץ. Mikkel Aaland שחקר לעומק במשך שנים את המוסדות התרבותיים הדומים
כל כך בכל העולם מסכם את מחקרו לגבי מוסד בית המרחץ "לא משנה על איזה מוסד
אתה מסתכל; הסאונה הפינית, החמאם התורכי או הסווטלודג' של האינדיאנים, הם כולם חלק
מובנה מהתרבות האנושית ממש כמו הכנת הבצק והיין המקומי".
ההיבט
שחוזר שוב ושוב בכל הדיונים וההשתלמויות שהשתתפתי בהן בשנתיים האחרונות במסגרת
קידום בריאות אוכלוסיית הזקנים בישראל הוא הרב-דוריות. בית המרחץ היה מוסד ומנגנון
חברתי-בריאותי שקיים הלכה למעשה את מה שהיום מנסים ליישם בכל המדיניות הטיפולית
והחברתית העוסקת בהגדלה ובשימור הבריאות של הזקנים. לבית המרחץ הגיעו כל הגילאים;
מטף ועד זקנים שבילו את זמנם יחדיו במשך מספר שעות בכל פעם. מבחינה בריאותית,
בהיבט הפיזי של הגוף, ההימצאות לפרק זמן מסוים בחלל סגור עם טמפרטורה גבוהה, ניקתה
את הגוף וחיזקה את המערכת החיסונית של הגוף. הוספת ניקוי "מכני" ידני
עמוק של נקבוביות העור (בתרבות החמאם ובית המרחץ הסיני והיפני) הוסיפה מימד נוסף
של ניקוי שאינו מוכר בתרבותנו המודרנית.
דווקא
ביהדות תרבות בית המרחץ לא תפסה, אולם האסלאם אימץ לתוכו כבר מראשיתו את מוסד בית
המרחץ היווני והרומי והקים עליו את מוסד החמאם. בתרבות המוסלמית, החמאם היה אחד
המקומות הבודדים שהיה פתוח משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות. אחת
האטרקציות העיקריות בחמאם היה הספר, שסיפר, הקיז דם, עשה מאסז' ושטף את האנשים
שבאו. החמאם היה כל כך חשוב בתרבות המוסלמית שניסיון של בעל למנוע מאישתו
ללכת לחמאם היה בין העילות הבודדות בחוק האסלאם לבקשת ג'ט של האישה מבעלה. החממים
נבנו על ידי הממשל וגם על ידי אנשים אמידים מהקהילה; ובנייתם נחשבה בעיני המוסלמים
כמעשה ששימח את אלוהים, כמו גם את אנשי העיר.
החמאם
קיבל את הכינוי "הרופא השקט" על ידי המוסלמים לאחר שימוש של מאות שנים,
היות והוא נחשב כמרפא של מחלות רבות. על מנת לגרום לכולם להגיע לחמאם דמי הכניסה
היו כל כך נמוכים שכל אחד, גם אם הוא עני, יכול היה לבוא לחמאם והכליף בסיפורי
"אלף לילה ולילה" אומר שהוא משאיר למתרחץ בחמאם לקבוע כמה הוא ישלם כדמי
כניסה. אמרה מוסלמית נפוצה אומרת שכל מי שיגיע לחמאם ארבעים ימי רביעי עוקבים
יצליח בכל מעשיו.
מוסד
בית המרחץ היה מוסד בריאותי חשוב, לא רק בהיבט של השמירה על הבריאות האישית, אלא
גם בהיבט הקהילתי במובן הזה שהוא היה מוסד חברתי-שוויוני בהיבטים רבים; הן בהיבט
הזה שכולם הגיעו אליו, ללא קשר לגילם ולמעמדם החברתי, והן בהיבט הזה שכולם נפגשו
בו בעירום ובגובה העיניים. אנשים מכל שכבות האוכלוסייה; ילדים, מבוגרים וזקנים, עניים ועשירים,
מלומדים וחסרי השכלה, עירוניים וכפריים, התרחצו יחדיו בבית המרחץ. בתרבות בית
המרחץ היפני ישנו ביטוי המתייחס בדיוק להיבט זה: ""Hadaka no
tsukiai שמשמעותו היא "כולנו
שווים כשאנו עירומים".
באמצע
המאה השמונה עשרה (1750), החמאם החל לאבד את הפטרונים העשירים שלו, אשר הושפעו
מהקדמה הטכנולוגית במערב ומהתפיסות של אופנה ומנהגים מערביים, אשר לא התייחסו כלל
למנהגים של רחצה בבית מרחץ. הרחצה בחמאם נתפסה כדבר "פרימיטיבי" ולא
מודרני. למרות שעדיין לא היו מקלחות בבתים, רק המעמדות הנמוכים המשיכו להגיע
להתרחץ בחמאמים, והחמאמים החלו אט אט להיזנח.
בערוץ
"אפיקים קיבוץ ירוק ובריא"
ביוטיוב, העליתי קטעים מתוך הסרט העלילתי המקסים "shower" הממחיש את הווי בית המרחץ בסין. בנוסף,
להלן קישור לאתר מקיף וממצה של Mikkel Aaland,
העוסק בכל הסוגים וההיבטים השונים הבריאותיים והקהילתיים של בתי-מרחץ בתרבויות
השונות http://www.cyberbohemia.com/Pages/sweat.htm למי שרוצה ללמוד עוד על הנושא.
רוני
לב
תגובות
הוסף רשומת תגובה