על העיירה טודמורדן באנגליה ועל המהפכה העולמית שהיא מחוללת
זהו סיפור על מהפכת גננות אכילה וקהילה בשם "Incredible Edible" בטודמורדן,
בריטניה, השכנים שותלים צמחים, עשבים ועצי פרי ב- 70 מרחבים ציבוריים, כולל בחזית
בניין המשטרה המקומי, בחצר בית הספר ובית החולים ואפילו בחצר בית הקברות של
העיירה. בעתות הקציר, כל אחד יכול להתכבד מהיבולים בחינם. כשמגיעים ברכבת לעיירה
טודמורדן, הדבר הראשון שרואים כשיוצאים מהתחנה היא מפה "עסיסית" של כל
הגידולים הנגישים, מלווים בציווי חד משמעי: "התכבד!" (Help yourself). המדובר ברשת של 280
מתנדבים הפועלים בתורנות התורמים שני בקרים לחודש כדי לטפל בגידולים. וכולם, כולל
התיירים, יכולים לקחת לעצמם חינם אין כסף ולפי רצונם כשמגיעה תקופת הקציר. בעיירה
הזאת חיים 15,000 תושבים והמהפכה קיבלה בהתחלה דחף בעיקר מצד נשות העיירה. העיירה
לא רק מספקת לעצמה את צרכיה התזונתיים אלא גם מארגנת פסטיבל שנתי רב משתתפים בו
משתמשים בכל העודפים החקלאיים. המוטו שלהם מאד פשוט: "אם אתה אוכל, אז אתה
בפנים!". הם לא מפלים אף אחד לרעה והם לא מבזבזים זמן בהטפות מוסר. הצריכה של
התוצר המקומי גדלה באופן משמעותי, ובעלי החנויות שבתחילה התייחסו בחשדנות, הפכו
להיות בעצמם חלק מהפרויקט.
הנה מה שפאם וורהרסט, מיוזמות הרעיון אומרת "היינו עיירה חסרת ייחוד, תחת משבר כלכלי גדול מאד ובמכת אבטלה גדולה. מה שהשגנו הוא לא רק שהפכנו את רחובותינו לירוקים ואכילים אלא, בעיקר, הפעלנו מחדש את הכוח הקהילתי והוכחנו שביחד זה אפשרי. בעלי העסקים חששו שזה יביא לפשיטת רגל שלהם. עכשיו מסתבר שכ- 50% מהעסקים המקומיים צמחו, שהשוק המקומי מושך יותר אנשים, שהפשיעה ירדה ושאפילו אין ונדליזם כי כולם שותפים ונהנים מהיבולים. עכשיו באים לבקר אותנו מכל רחבי אנגליה ויותר רחוק. הרעיון נבט וצומח כבר בכל רחבי הגלובוס. אם נניע את הקהילות המקומיות, מחכה לנו עתיד מדהים". המודל של Incredible Edible"" שוכפל כבר למספר רב של ערים בבריטניה, וטודמורדן הפכה למוקד ידע כלל עולמי בנושא פיתוח קהילות סביב אוכל. זוהי מהפכה אמיתית של תרבות מודרנית שלה יש כבר מעל ל 200 קבוצות בכל רחבי העולם.
במהפכה הזאת, ההתייחסות להגדלת המגוון הביולוגי איננה מתייחסת אך ורק לצומח ולבעלי החיים, אלא גם לבני האדם ולאיכויות הייחודיות שכל אדם מביא עימו לקהילה. במהפכה הסביבתית-חקלאית-חברתית-קהילתית הזאת לכל אחד ואחת יש מקום. כל אחד ואחת מוזמנים ומוזמנות לתרום ממה שהם אוהבים לעשות וטובים בו: אחד שותל, אחר מצייר שלטים לערוגות, אחת מוכרת, אחרת מנהלת את מערך המתנדבים, אחד מבשל, אחרת מוכרת, אחד מדריך, אחרת מנהלת את החשבונות, אחד מפעיל את הילדים בסדנאות, אחרת מנגנת במפגשי הקהילה. אף אחד ואחת לא נשארים בחוץ ולבד. ילדים קטנים, תלמידי בית הספר הייסודי והתיכון, השוטרים, הרופאים, בעלי החנויות, הסטודנטים, ההורים והזקנים, כולם חלק מהחגיגה הגדולה והשמחה. המילה שחוזרת על עצמה שוב ושוב היא KINDNESS והם מכוונים לזה ושמים את זה במרכז התפיסה וההתנהלות שלהם.KINDNESS לסביבה, לצומח, לבעלי החיים, לא.נשים אחרים ולעצמם. פשוט KINDNESS.
פאם מסבירה שאין צעד שהוא קטן מדי, ושכל צעד מייצר תנועה בכיוון הנכון. מה שהחל כמספר גינות תבלין קהילתיות צמח לאוסף פעילויות, שכל אחת מהן התחילה בקטן, כמו לדוגמא, פרוייקט בשם ״כל ביצה חשובה״ שעודד אנשים לגדל תרנגולות בחצר ביתם, שהחל עם ארבעה מגדלים, צמח במהירות בתוך שנתיים ל 64 מגדלים, שמוכרים ביצים טריות לשכניהם, והתרחב בהמשך לגידול מקומי של בעלי חיים נוספים. הפעילות המשותפת יצרה עסק של תיירות ירוקה, העשירה את מערכת החינוך בשיעורים פרקטיים לצעירים ומבוגרים העוסקים בגידול מזון לקהילה, ואף התקדמה למיזמים יותר שאפתניים כגון "אקוופוניקס".
לצפייה בסרטון ביוטיוב בו מסבירה פאם וורהרסט על התפיסה ועל המהפך
שהעיירה עברה
תגובות
הוסף רשומת תגובה