על מחלה ומחילה - מה הקשר?

בכתבות האחרונות עסקנו בבית המרחץ כמוסד תרבותי-בריאותי ממדרגה ראשונה, הן בהיבט האישי והן בהיבט הקהילתי. כמו כן הבנו את המשמעות האמיתית של המושג "בריאות". היום נעסוק במקבילה של ה"בריאות", ב"מחלה", נבין את משמעותה האמיתית ואת יחסי הגומלין בין שני המושגים.

אחד הסודות הגדולים ביותר הנוגעים לקידום בריאות, שחברות התרופות והכימיה לצד תעשיות הנשק הסמים והפשע משקיעות כסף רב בהסתרתו וגורפות מכך הון עתק לידיהם, נוגע במובן המושג "מחלה". למזלנו, העברית היא שפה מאוד מדויקת במהותה ולפיכך התבוננות בתשומת לב על המילה "מחלה" מגלה לנו את משמעותה האמיתית.

"מחלה" ו"מחילה" מנהלות ביניהם דיאלוג הדוק. למעט עיוותים גופניים הנגרמים כתוצאה ממצבי קיצון של עודף או חוסר בחשיפה מיידית או מתמשכת לחומרים הנוגדים או דרושים לקיום הפיזי האנושי, כגון: חשיפה רבה מידי לקרינה מסוכנת, לחומרי הדברה, לזיהום אויר ולרעלים או חסר בכל מה שדרוש לקיום הפיזי, כגון: מחסה מפני חום וקור קיצוניים, מי שתייה ואויר נקיים ואוכל מזין, רובן המוחלט של המחלות נגרם כתוצאה מחוסר במחילה לעצמנו ולאחרים. 

זו הסיבה שבכל התרבויות, בכל העולם, עניין המחילה מהווה מרכיב מרכזי ומהותי בתרבות המקומית. גם אצלנו ביהדות, יום כיפור נחשב ליום הקדוש ביותר בשנה ובקשת המחילה והציפייה למחילה בין אדם לחברו עולים בדרגת חשיבותם אפילו על בקשת הסליחה מהאל. בנצרות, עניין המחילה הוא הלב והמרכז של הדת הנוצרית וגם בדת האסלאם עניין המחילה הוא מרכזי ומהותי ולא רק בהיבט של תרבות "הסולחה".

סוגיית המחילה מקבלת ביטוי גדול ומרכזי עוד יותר בתרבויות הילידיות החיות בקהילות קטנות (כמו בקיבוץ). בקהילות ילידיות אלה ישנה התייחסות עמוקה ורחבה לצורך במחילה ולחשיבותה, לא רק בהיבט האישי אלא גם ובעיקר בהיבט הקהילתי. אנו יכולים לראות את דרגת האומנות שהגיעה לכך התרבות הילידית של המזרח הרחוק בטקס המכונה "הופונופונו" ולתפיסת הסליחה השורשית על טקסיה המיוחדים, הקיימים בכל רחבי יבשת אפריקה. 

אפשר להבין עד כמה עמוקה ושורשית תרבות הסליחה באפריקה במיוחד כאשר מסתכלים על תקופת סיום האפרטהייד, שם, במקום להרוג ולשפוט לדין את הלבנים שביצעו בהם פשעים אכזריים, בחרו האפריקאים הילידים לקיים בכל רחבי דרום אפריקה מפגשים פומביים, בהם הן הצד הפוגע (הלבנים) והן הצד הנפגע (הילידים האפריקאים) סיפרו קבל עם ועולם על מעשיהם ועל חוויותיהם ואחר כך ביקשו סליחה וסלחו אחד לשני. 

כך, אם מסתכלים על החיים בקהילה, כל קהילה שהיא, וכל אחד שחי מעל מספר שנים בקהילה סגורה חווה זאת היטב על בשרו, נראה כי נוצרים סכסוכים וריבים בין חברי הקהילה. ריבים וסכסוכים אלה, כל עוד אינם מטופלים ואינם נמחלים, מעכירים את האווירה הכללית ומקשים על התנהלות הקהילה.

מבחינה רפואית זוהי עובדה גלויה וידועה לכל כי תחושות של כעס, מרמור, עלבון ופגיעות מתמשכת פוגעות בבריאות האישית, מעלות את לחץ הדם, פוגעות בכבד ובלב, מייצרות מתח שרירי רב המעמיס ומחליש את המערכת השרירית והחיסונית כאחד ומהוות את אחד הגורמים הראשיים למחלת הסרטן על סוגיו השונים. קיום טקסי מחילה והדגשת החשיבות של המחילה כחלק מהמבנה החברתי-תרבותי-קהילתי מקדמת את הבריאות האישית והקהילתית כאחד.

אם כן, אנו למדים כי במידה וקהילה רוצה להתנהל כקהילה בריאה ומלוכדת, עליה להקדיש מחשבה רבה ועשייה ממוקדת ומוכוונת מטרה לייסד ולקיים מנגנונים קהילתיים הכוללים טקסים ומוסדות של הקהילה שכל מטרתם ותכליתם הינה לקיים מחילה הדדית, קבועה ומתמשכת בין כלל חברי הקהילה.

על מנת למחול עלינו קודם כל לחוש חמלה. לא סתם כל מה שמבדיל בין "מחילה" ו"חמלה" הוא חילוף שתי האותיות הראשונות. זה גם לא מקרה כי מבחינת האלף-בית חמלה קודמת למחילה. וכשאין חמלה ואין מחילה מי שתופסת את מקומם וממלאת את חסרונם היא המלחמה ועם המלחמה (הפנימית והחיצונית) מגיעה גם המחלה. זה נכון מרמת התא הבודד, דרך האדם היחיד ועד לכלל האנושות. כך, אנו רואים כי כל התפיסה התעשייתית המודרנית למחלה כאל משהו שצריך להילחם בו ולנסות להכחיד אותו מעל פני האדמה שגויה ומוטעית במכוון מיסודה. 

"מחלה" איננה דבר שיש להילחם בו. "מחלה" הינה הזדמנות והזמנה מהעולם לעלות למדרגה גבוהה יותר של בריאות, של התחדשות.