"הקולות שבראש" בהקשר של התחדשות קהילתית

בכתבה הקודמת ערכנו התוודעות לאופן שבו הדמויות בראשנו מתנהלות. אמרנו כי חשוב להבין את הדמויות ולהקשיב להן היות וכל קול או דמות מבטאת איכות, יכולת, רגש, כישרון מסוים ומוגדר. מתן אפשרות ביטוי לכמה שיותר קולות מעשירה את האדם ומקנה לו גישה לעושר של רגשות, תחושות, יכולות וכישרונות. עושר זה הוא מפתח הן להגדלת הבריאות ולשימורה והן לשגשוג כלכלי. 

כמו כן, אמרנו גם כי הקולות שבראש הם בעצם מגוון ביולוגי הקיים בתוכנו וכשם שהיום מכירים בחשיבות השמירה והגדלת המגוון הביולוגי בהקשר הסביבתי, כך גם חשוב לראות את הקולות והדמויות שבתוכנו כמגוון ביולוגי פנימי, שגם אותו עלינו להגדיל ולשמר, במידה ואנו מעוניינים לקדם את בריאותינו ולחיות ברווחה כלכלית. סיימנו את הכתבה הקודמת באמירה שלתפיסת ה voice dialogue יש מקום מרכזי גם בהתחדשות קהילתית. בכתבה היום נראה כיצד. הגדלת המגוון הביולוגי בהקשר של הגדלת הדמויות ומתן ביטוי לכמה שיותר קולות כחלק מובנה בתפיסה של הקהילה עומדת בבסיס התחדשות קהילתית, הגדלת הבריאות בקהילה ומהווה את המפתח גם לשגשוג כלכלי.

אמרנו כי למרות העושר האדיר הקיים אצל כל אחד מאיתנו, מה שקורה בדרך כלל הוא שמספר דמויות במהלך ההיסטוריה האישית משתלטות על כל שאר חברת הדמויות ואז מתחיל מאבק בין "החונטה השלטת" לבין כל שאר הדמויות. מאבק זה מתיש את האדם, מה שגורר מחלה, סבל וכאב מיותרים ומקצר את חייו. אותו הדבר קורה גם בחברה הכללית ובקהילה המקומית אם לא מניחים את תפיסת ה voice dialogue והגדלת המגוון הביולוגי בבסיס התנהלות הקהילה וכחלק מרכזי מחזונה. הדבר נכון במיוחד בקהילות כדוגמת הקיבוצים אשר נוצרו כקונטרה מוחלטת לקהילה השורשית ההיסטורית. במקרה של הקיבוצים היתה זו השאיפה ליצור "אדם יהודי חדש", ה"צבר" בעל מאפיינים המהווים היפוך מוחלט למאפייניו של "היהודי הגלותי". כפי שאניטה שפירא הראתה במחקריה הרבים, התפיסה הקיבוצית נבנתה כניגוד מוחלט לאורחות החיים של יהדות הגולה. 

במצב כזה, שבו ישנו ניסיון ליצור "אדם חדש", "נטול פגמים", "טהור", "חזק" וכדומה, למעשה מתקיים ניסיון הכחדה של קולות, דמויות ואיכויות הנתפסות כ"חלשות", "בזויות", "מגעילות" וכ"לא ראויות" ובמקרה שלנו כ"גלותיות". משמעות הניסיון הזה ליצור "אדם חדש", "קהילה חדשה", בהם ישנם מאפיינים מסויימים המוגדרים כ"מוצלחים", "ראויים", "נעלים" יותר ממאפיינים אחרים, לא רק שנידון מראש לכישלון (שהרי אמרנו כבר שלא ניתן להכחיד שום מאפיין אנושי ולסלק אותו מחיינו), אלא שהוא גורם לנזקים חמורים הן לאדם היחיד והן לקהילה כולה. 

בתפיסה הפסיכולוגית, הניסיון ליצור "אדם חדש" שיהיה נטול "חולשות" שהיו מנת חלקו של ה"אדם הישן", משמעו ניסיון לבנות "פרסונה לבנה". "פרסונות לבנות" הן תפיסות תרבותיות המנסות להציג דמות החפה מכל "חולשה" אנושית. הדוגמא אולי הכי ברורה לנו מתבטאת בנצרות בכמרים ובנזירות, הנדרשים להכחיד את כל ההיבט המיני שלהם. הסכנה בניסיון לייצר "דמות לבנה" היא גדולה, היות וככל שקיים לחץ גדול יותר לממש במציאות התנהגויות הנתפסות כ"טהורות" וכ"נעלות" יותר, כך כל אותן "תכונות" הנתפסות כ"נמוכות" "ולא ראויות", באות לידי ביטוי בכל מיני אופנים מעוותים הפוגעים הן באדם היחיד והן בקהילה ובחברה כולה. אם ניקח לדוגמא את תפיסת שלילת המיניות בנצרות עם כל הלחץ הגדול שמפעילים הארגונים הדתיים הנוצריים, אנו יכולים לראות את העיוותים של תפיסה זו בניצול המיני הגדול של ילדים רבים על ידי הכמרים, מצד אחד ובקידושה של התעשייה הפורנוגרפית, מצד שני, כשני קטבים של החברה הנוצרית, האובססיבית כל כך לגבי הביטוים המינים.

בכתבות הבאות נתחיל לפרוט את התפיסות הקיבוציות, על משפטי המפתח הקיבוציים המבטאים את הניסיון ליצור את אותו "יהודי חדש", את ה"צבר", מצד אחד, ולהעלים את "היהודי הגלותי", "החלש", מצד שני. נראה ונבין את המחיר האישי והקהילתי הכבד שעדיין משלמים חברי הקיבוץ וילדיהם על הניסיון חסר התוחלת והמיותר הזה. כמו כן, נתחיל לעסוק במה כן ביכולתנו לעשות על מנת להתרפא מתוצאות ניסיון הרסני זה.            

רוני לב